תיאור מוצר

שִׁירָה נִכְנְסָה לַבַּיִת, הִנִּיחָה אֶת תִּיקָהּ עַל הָרִצְפָּה וְהִכְרִיזָה בְּקוֹל רָם –
"הַיּוֹם, בַּהַפְסָקָה בֵּין הַשִּׁעוּרִים, לֹא הִרְשׁוּ לָנוּ לְשַׂחֵק בַּמִּגְרָשׁ אָז נִשְׁאַרְנוּ חֲבֵרִים מִסְפָּר בַּכִּתָּה וְדִבַּרְנוּ עַל הָעֲבוֹדָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַגִּישׁ לַשִּׁעוּר הַבָּא בְּמַדָּעִים. אֲנִי הִצַּעְתִּי שֶׁנִּכְתֹּב אוּלַי עַל הַמְצָאָה חֲדָשָׁה שֶׁאָנוּ נַמְצִיא וְאַחַד הַבָּנִים אָמַר שֶׁכְּבָר הִמְצִיאוּ אֶת כָּל הַהַמְצָאוֹת הַחֲשׁוּבוֹת וְאוּלַי עָדִיף לָנוּ לִכְתֹּב עַל הַמְצָאָה קַיֶּמֶת".
"אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁצָּדַקְתְּ, שִׁירָה, יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה הַמְצָאוֹת שֶׁמַּמְתִּינוֹת לְמַמְצִיאִים חֲדָשִׁים" – הֵגִיב אָבִיהָ שֶׁל שִׁירָה.
"אֲבָל מַה כְּדַאי לִי לְהַמְצִיא אַבָּא? וּמִמַּה נּוֹבַעַת הַמְצָאָה?"
"יֶשְׁנָן הַמְצָאוֹת שֶׁהֻמְצְאוּ בְּמִקְרֶה וְיֶשְׁנָן כָּאֵלּוּ שֶׁהֻמְצְאוּ לְאַחַר זְמַן רַב שֶׁל לִמּוּד וּמֶחְקָר. אֲבָל אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁבַּבָּסִיס שֶׁל כֻּלָּן עָמְדָה הַפַּשְׁטוּת הַזּוֹ שֶׁתֵּאַרְתְּ מִקֹּדֶם. בְּעֵינַי, כָּל אֶחָד וְאַחַת חַיָּבִים לְהַאֲמִין שֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לְהָבִיא שִׁנּוּי בָּעוֹלָם וַאֲפִלּוּ הַשָּׁמַיִם אֵינָם הַגְּבוּל, מִכָּאן הַכֹּל מַתְחִיל".
"אַבָּא, מַהוּ פְּרָס נוֹבֶּל? מִי יָצַר אוֹתוֹ?"

הצטרפו לשירה ואביה ואולי יום אחד גם אתם תזכו בפרס נובל.

שירה לביא, בת 9, ופייר לביא, בן 53, הם תושבי ירושלים וזהו ספר הילדים-מבוגרים השני שלהם.
"שירה רוצה אבן מהירח" היה ספר הילדים-מבוגרים הראשון שלהם.